לדף הראשי

אומנות הניהול

 

כנסו לדף הפייסבוק שלי - קבלו ספר במתנה

חשבונאות אינפלציה

חשבונאות אינפלציה היא טכניקה בה משתמשים להתאמת החשבונות הכספיים באופן שייקח בחשבון את השפעות האינפלציה. אינפלציה ניתנת להגדרה כירידה בכוח הקנייה של הכסף כתוצאה מעלייה ברמת המחירים הכללית.

סיבות לחשבונאות אינפלציה

חשבונות כספיים הם הבסיס למדידת הצלחתו של העסק ועל-פיהם המשקיעים יכולים לדעת האם השקעתם בטוחה או לא והאם היא תניב תשואה סבירה עבורם. לפיכך, לחשבונות הכספיים יש השפעה רבה על העסק, ובעלי-המניות מעונינים בהם במיוחד לא רק מנקודת המבט של השגת תשואה טובה על השקעתם, אלא גם של שמירת ערך השקעתם. אולם אם ערך זה מובע במונחי עלות הסטורית מבלי לקחת בחשבון את השפעת האינפלציה, נתון זה עלול להיות מטעה. מכאן הצורך בחשבונאות התאמה לאינפלציה. נושאים אלה ידונו בפירוט רב יותר להלן.

השפעת החשבונות הכספיים

לחשבונות הכספיים יש השפעה מכרעת על:

1. רמת הדיבידנדים המוצהרת על-ידי הדירקטורים;

2. נכונות המשקיעים לסכן את הונם בחברה, כלומר, לקנות או למכור מניות;

3. נכונות מלווים פוטנציאליים להלוות לחברה;

4. הענין המובע מצד חברות אחרות להשתלטות על החברה;

5. הסכמת בעלי-המניות לבחירה מחדש של דירקטורים;

6. הבסיס לחישוב מיסי החברה;

7. גישתם של העובדים ואיגודים מקצועיים לחברה;

8. מדיניות ממשלתית ביחס להגבלים עיסקיים (מונופולים) ופיקוח על המחירים.

קונספצית ההכנסה ושמירת ההון

הכנסה היא עליה בעושר, כלומר הון, והון מושקע נתפס באופן מסורתי כמושג פיננסי ולא פיזי. ההתמקדות היא בריווחיות הפוטנציאלית של הכסף שהושקע, מבלי להתחשב באיזה מלאי או משאבים הוניים נרכשו.

משאבים כספיים (הון) מושקעים מתוך ציפיה לתשואה של ההון וכן לסכום נוסף המייצג את התשואה על ההון הזה. הציפיה היא שההון יישמר, וזה מתרחש כאשר ההכנסות שוות לפחות לכל העלויות וההוצאות. יש שתי תפיסות לשמירה על ההון:

1. שמירת הון פיננסית. עלויות והוצאות נמדדות על-ידי משאבים פיננסיים (בדרך כלל הסטוריים, כלומר מקוריים, עלויות) שנוצלו להשגת ההכנסה.

2. שמירת הון פיזית. עלויות והוצאות נמדדות כסכום הנדרש לשמירת יכולתה של החברה לשמור על רמות התפוקה הקודמות לסחורות או שירותים.

אשליית העלות ההסטורית

הבעיה עם תפיסת שמירת ההון הפיננסית היא שהיא מבוססת על עלויות הסטוריות, ועקב האינפלציה, עלויות אלו מוליכות שולל. בזמני אינפלציה, עלויות כאלו עלולות להפיק רמות רווח גבוהות באופן מטעה כאשר מתאימים את ההכנסות הנוכחיות כנגד העלויות שנגרמו בשנים קודמות ועלויות אלו מובעות בשקלים הסטוריים.

מטרת ההתאמה החשבונאית לאינפלציה

מטרת ההתאמה החשבונאית לאינפלציה היא לשחזר את עיקרון התאמת ההכנסות הנוכחיות עם העלויות הנוכחיות או כוח הקנייה הנוכחי לדו"ח רווח והפסד, ובכך להסיר את המרכיב האינפלציוני מרווח עלות הסטורי או לאפשר אימוץ של תפיסת שמירת ההון הפיזית.

טכניקות

שתי הטכניקות להתאמה חשבונאית לאינפלציה הן:

1. חישוב על-פי כוח הקנייה הנוכחי.

2. חישוב לפי העלות הנוכחית.


 חישוב לפי כוח הקנייה הנוכחי

שיטת החישוב על-פי כוח הקנייה הנוכחי מתאימה את כל הנתונים החשבונאיים לשינויים במדד המחירים ביום תאריך העיסקה המקורית ותאריך החישוב, ובכך מספקת התאמה כוללת לחשבונות להשפעות האינפלציה. גישה זאת קשורה לשמירה פיננסית של ההון בכך שהיא עונה על צרכי הבעלים או אנשי העסקים המבקשים לשמור על ערך השקעתם ובודקים את החשבונות כדי לאמוד את הצמיחה. חישוב על-פי כוח הקנייה הנוכחי יביע את ההכנסות, ההוצאות והעלויות במונחים "אמיתיים", ובכך ימנע את האשליה של צמיחה שהינה פשוט פונקציה של ערכו היורד של הכסף.

הבעיה עם חישוב על-פי כוח הקנייה הנוכחי היא השימוש במדד כולל לדפלציה של החשבונות, כאשר למעשה, עלויות ההחלפה של חלק מהנכסים השתנו בשיעור שונה למדי מהתנועה במדד המחירים לצרכן.

חישוב על-פי העלות הנוכחית

שיטת החישוב על-פי העלות הנוכחית מתאימה את ההכנסות הנוכחיות עם העלות הנוכחית של המשאבים המנוצלים ליצירת ההכנסות. נתוני העלות ההסטורית מותאמים באופן אינדיבידואלי לשינויים במחירים לכל משאב פיזי (מלאי, מפעל או ציוד). כך נמנעים מהגישה הכוללנית של שיטת החישוב על-פי כוח הקנייה הנוכחי תוך מתן מענה לתפיסת השמירה הפיזית של ההון, כלומר, שההון שנשמר אינו ההשקעה הקנינית (תפיסת השמירה הפיננסית של ההון) אלא המשאב הפיזי של העסק עצמו.

העלויות הנוכחיות בשיטת החישוב על-פי העלות הנוכחית, הינן בדרך כלל עלויות ההחלפה ולפיכך מבוססות על ההנחה שהעסק ימשיך במצבו הנוכחי כ"עסק חי". עם זאת, שיטת החישוב על-פי העלות הנוכחית אינה מראה את ערך נכסים אלה. את זה ניתן לעשות כאשר משתמשים בתפיסת הערך הנקי הניתן למימוש, כלומר סכום הכסף תמורתו ניתן להחליף נכס בשוק (מחיר המכירה פחות עלות המכירה). אולם הערך הנקי הניתן למימוש אינו רלבנטי לעסק מתמשך כמו תפיסת עלות ההחלפה, ועל-פי רוב מאמצים את הגישה האחרונה בשיטת הערך הנוכחי.

שיטת העלות הנוכחית מפרידה בין הכנסה מפעולות מתמשכות לבין הכנסה הנובעת מריווחי אחזקה. ההכנסה מפעולות מתמשכות מוגדרת כעודף ההכנסות ביחס לעלויות הנוכחיות של הנכסים שנוצלו בהשגת ההכנסה. ריווחי אחזקה מוגדרים כעליות בעלויות ההחלפה של הנכסים שהוחזקו במשך התקופה הנוכחית. תומכי התפיסה הפיזית לשמירת ההון טוענים שכל ריווחי האחזקה אינם צריכים להיכלל בהכנסה ולהפוך לחלק מהון מוערך מחדש. הנקודה היא שעבור עסק חי, הכנסה אינה יכולה להיווצר למעט אם ההון הפיזי שהוקדש לפעולות במשך התקופה הנוכחית ניתן להחלפה.


שימוש בחשבונאות אינפלציה

בשיטת החישוב על-פי העלות הנוכחית נהוג להשתמש לצורכי דיווח פנימי, הן כדי לקבוע מדיניות תמחיר והן משום שהיא מספקת אמצעי מדידה אמין יותר של התשואה על ההון הפעיל שהיא אמצעי למדידת ביצועיהן של חטיבות החברה השונות. ניתן להכין דו"חות רווח והפסד ומאזנים של העלות הנוכחית בנוסף לחשבונות העלות ההסטורית כדי לאפשר בחינה מעמיקה של ביצועי העסק במונחים נוכחיים. בדיקה כזאת יכולה לחשוף למשל, כי לאחר תקופה של אינפלציה גבוהה לחברה יש הרבה פחות לחלק לבעלי-מניותיה על בסיס עלות נוכחית מאשר לו החישוב היה נעשה על סמך העלות ההסטורית.

תועלות

התועלת העיקרית של חשבונאות בתנאי אינפלציה היא שהדגש על הערכים הנוכחיים מספק תמונה מציאותית יותר על-פיה ניתן לקבל החלטות ניהוליות ולבסס את דיעותיהם של המשקיעים. היא מפנה את תשומת הלב לעליות או ירידות אמיתיות בהכנסה על-ידי ביטול השפעת האינפלציה וממקדת את תשומת הלב של אנשי העסקים בצורך בשמירת הון פיזית לצורך שמירת יכולתו של העסק להמשיך ולפעול.

 

 

< startspan -->

Copyright © 2007.Meir Liraz. All rights reserved .