לדף הראשי

אומנות הניהול

 

כנסו לדף הפייסבוק שלי - קבלו ספר במתנה

ניתוח המאזן

ניתוח המאזן אומד את העוצמות והחולשות הפיננסיות של החברה, בראש ובראשונה מנקודת מבטם של בעלי-המניות ומשקיעים פוטנציאליים, אולם גם כחלק מהמשימה המוטלת על ההנהלה להפעיל נאמנות הולמת ביחס לכספים המושקעים בחברה והנכסים שבהשגחתה.

המאזן

מרכיבים

שלושת המרכיבים העיקריים של המאזן הם:

1. נכסים = הדברים שבבעלות העסק.

2. התחייבויות = הדברים שהעסק חייב.

3. הון = ענין הבעלים בעסק.

משוואת המאזן

משוואת המאזן היא:

הון + התחייבויות = נכסים

הון ועוד התחייבויות מרכיבים את מקור הכסף, והנכסים הם המקום בו נמצא הכסף עכשיו.

מבנה המאזן

למאזן שלושה חלקים עיקריים:

1. נכסים או הון בשימוש מחולקים ל:

* נכסים לטווח ארוך או נכסים קבועים הנמצאים בבעלות החברה והדרושים לה להמשך הפעלת העסק:

   - קרקע ומבנים

   - מפעל ומכונות

   - התקנות

   - כלי רכב ממונעים

* נכסים לטווח קצר או נכסים שוטפים המשתנים במהירות במהלך פעילות העסק:

   - מלאי חומרי גלם

   - עבודה בתהליך

   - מלאי סחורות מוגמרות

   - חייבים

   - יתרות בנק ומזומנים

הכותרת "נכסים שוטפים" מכסה מחזור תיפעולי חשוב בתוך החברה שהינו חיוני לריווחיות ולנזילות. במחזור זה, הכסף זורם מהעסק עד לנקודה בה הלקוח, או בעל החוב, מקבל את משלוח הסחורות המוגמרות, כאשר הלקוח משלם, הכסף זורם בחזרה אל העסק, ואם הסחורות מפיקות רווח, הנכסים השוטפים גדלים.

2. התחייבויות שוטפות, הסכומים שחייבת החברה והאמורים להיות משולמים תוך 12 חודשים מתאריך המאזן. אלו כוללות:

* נושים (זכאים)

* מסים

* יתרות חובה בבנק

* תשלומי דיבידנד לבעלי-המניות

3. נכסים שוטפים נקיים או הון חוזר שהינו הנכסים השוטפים פחות ההתחייבויות השוטפות. בקרה קפדנית של ההון החוזר היא בליבם של ביצועי העסק היעיל.

4. מקורות הון הכוללים:

  הון מניות

  עתודות הכוללות רווחים שנשמרו, שאינם ניתנים לחלוקה, וכל הכספים                        בחשבון פרמיה על המניות (כסף שהוזרם על-ידי בעלי-המניות מעל ומעבר לערכן הנקוב של המניות שבבעלותם) שאינן ניתנות לחלוקה.

  הלוואות לטווח ארוך.

ניתוח

ניתוח המאזן מתמקד בשני תחומים: נזילות ומבנה ההון. המידע מהמאזן ומדו"ח רווח והפסד מספק מספר תחומי-מפתח לניתוח באמצעות ניתוח יחסים פיננסיים (ע"ע).

ניתוח נזילות

ניתוח נזילות שואף לקבוע שלחברה יש מספיק משאבי מזומן כדי לעמוד בהתחייבויותיה לטווח קצר. יחסי-המפתח במאזן המנוצלים לניתוח הנזילות הם:

1. יחס ההון החוזר (יחס שוטף). זה מייחס את הנכסים השוטפים של החברה להתחייבויות השוטפות ומחושב כך:

נכסים שוטפים
________________
התחייבויות שוטפות

אין כלל מוחלט האומר מה יחס זה צריך להיות, אולם ללא ספק, אם היחס הוא פחות מ1-, קיימת סכנה שהמשאבים הנזילים אינם מספיקים לכיסוי תשלומים לטווח קצר. עם זאת, יחס גבוה מדי (למשל יותר מ2-), עלול לנבוע מרמות מזומנים או מלאי גבוהות מהדרוש ולפיכך עלול להצביע על ניהול גרוע של דרישות ההון החוזר.

יחס ההון החוזר מועד ל"טיוח" שהוא תימרון מצב ההון החוזר על-ידי זירוז או דחיית עיסקאות בסמוך לתום השנה.

2. היחס המהיר. יחס ההון החוזר כולל מלאי כפריט עיקרי וזה אינו ניתן להמרה מהירה לכסף במקרה ויש צורך לשלם לנושים בהתרעה קצרה. היחס המהיר, כפי ששמו מרמז, מתמקד בחלק הנכסים השוטפים הניתן למימוש מהיר יותר ומעניק מבחן הרבה יותר נוקשה לנזילות מאשר יחס ההון החוזר.

את היחס המהיר מחשבים כך:

נכסים שוטפים פחות מלאים
______________________
התחייבויות שוטפות

שוב, אין כללים נוקשים לגבי יחס זה. אולם הוא אינו צריך לרדת מתחת ל1- משום שמשמעות הדבר תהיה שאם כל נושי החברה יבקשו תשלום מוקדם, לא יהיו מספיק משאבים נזילים, או קרובים לנזילים כדי למלא את הדרישה. החברה תיכשל במבחן היחס המהיר של יכולתה לשלם את התחייבויותיה לטווח קצר ולפיכך תעמוד בסכנה של אי-נזילות. חומרת המצב תהיה תלויה בזמינותן של הלוואות או אפשרות למשיכת יתר.

ניתוח מבנה ההון

ניתוח מבנה ההון בוחן את האמצעים הכוללים בהם יכולה החברה לממן את פעולותיה. על-פי רוב, חברות ממומנות בחלקו על-ידי כספים של בעלי-המניות הרגילים ובחלקו על-ידי הלוואות מבנקים ומלווים אחרים. שני מקורות המימון האלה נקראים הון וחוב בהתאמה, והיחסים ביניהם מצביעים על המנוף הפיננסי של החברה.

ככל שיחס החוב להון גבוה יותר, כך גדל יחס המנוף הפיננסי. כלומר, החברה נחשבת לבעלת מנוף פיננסי גדול כאשר יש לה רמה גבוהה של הון מהלוואות להבדיל מהון מניות. הבעיה העלולה להתעורר ממנוף פיננסי גדול היא שספקי הון ההלוואות קודמים לבעלי- המניות, ובזמנים קשים, האחרונים עלולים לסבול מכך. מצד שני, המנוף הפיננסי מספק את התועלת של סכום רבית קבוע הניתן לחיזוי מדי שנה והקדימות הניתנת למספקי הון ההלוואות על פני בעלי-המניות בעת פשיטת רגל בזמן פירוק צריכה להפוך את עלות הון החובות לפחות מזה של הון המניות. מצב המנוף הפיננסי של החברה ניתן להערכה על-ידי שימוש ביחסי המאזן הבאים:

1. יחס חוב לטווח ארוך להון מניות. זהו יחס המנוף הפיננסי הקלאסי והוא מחושב כך:

הלוואות לטווח רחוק ועוד מניות בכורה
________________________________
X 100
הון רגיל של בעלי-המניות

2. יחס הלוואות לטווח רחוק למימון לטווח רחוק. יחס זה מחשב את סכום מימון ההלוואות כחלק מהמימון הכולל לטווח רחוק:

הלוואות לטווח רחוק ועוד מניות בכורה
____________________________________________________
X 100
הלוואות לטווח רחוק ועוד מניות בכורה ועוד הון רגיל של בעלי-המניות

ההשלכות של יחס זה דומות לאלו של יחס חוב לטווח רחוק להון מניות. ככל שהיחס גבוה יותר, כך חלק החוב במבנה ההון של החברה גבוה יותר ולפיכך, סכומי חיובי הרבית שניתנים לצפייה הם גבוהים יותר.

אין יחס אופטימלי. הוא תלוי בנסיבות. אולם חברה בעלת רמה נמוכה של סיכון עיסקי עם רווחים תיפעוליים יציבים יכולה לעמוד במנוף פיננסי גבוה יותר מאשר חברה שרווחיה התיפעוליים מתנודדים.

3. יחס סך הלוואות לסך הנכסים. יחס זה מראה את חלקם של הנכסים הכוללים של החברה הממומנים על-ידי כספים שנלוו, הן לטווח רחוק והן לטווח קצר. הוא מחושב כך:

הלוואות לטווח רחוק ועוד הלוואות קצרות-מועד
____________________________________
X 100
סך הנכסים

יחס סך ההלוואות לסך הנכסים מכיר בעובדה שהלוואות בנקאיות קצרות-מועד ויתרות חובה ניתנות לעתים קרובות לחידוש כמעט באופן אוטומטי ולפיכך הינן מקור יעיל למימון לטווח רחוק. שוב, יחס זה נותן אינדיקציה לגבי רמת תשלומי הרבית שיתבצעו.

 

 

< startspan -->

Copyright © 2007.Meir Liraz. All rights reserved .