לדף הראשי

אומנות הניהול

 

כנסו לדף הפייסבוק שלי - קבלו ספר במתנה

חשבונאות פיננסית

חשבונאות פיננסית רושמת את ההכנסות שנתקבלו ואת ההוצאות שנגרמו על-ידי החברה כך שיהיה ניתן לתאר את ביצועיה הכוללים במשך תקופת זמן ואת מצבה הכספי בנקודת זמן.

מטרה

מטרות החשבונאות הפיננסית הן:

1. לענות על הדרישות החיצוניות מצד בעלי-מניות, משקיעים פוטנציאליים, מנתחים פיננסיים, נושים, איגודים מקצועיים, רשם החברות ומס הכנסה;

2. לענות על הדרישות הפנימיות של הנהלת החברה למידע על ביצועיו הפיננסיים של העסק ככלל.

מערכות חשבונאות פיננסיות משולבות במערכות החשבונאות הניהוליות, אם כי האחרונות קיימות כדי לספק מידע מפורט יותר להנהלה, לא רק למטרות בקרה אלא גם כמדריך לקבלת החלטות.

מבנה החשבונות הפיננסיים

מערכות חשבונאות פיננסית מפיקות את הדוחות הכספיים הבאים:

1. המאזן, שהינו דו"ח המשקף את המצב ביום האחרון של תקופת החישוב של נכסי החברה והתחייבויותיה ושל הון המניות ועתודות או השקעת בעלי-מניות בחברה.

2. חשבונות הייצור והמסחר אשר, לתקופת החשבונות, מראים את עלות הסחורות שייוצרו, עלות הסחורות שנמכרו, הכנסות ממכירות ורווח גולמי (ההפרש בין הכנסות ממכירות ועלות הסחורות שנמכרו).

3. דו"ח רווח והפסד הלוקח את הרווח הגולמי מחשבון המסחר ומנכה את עלויות השיווק, ההפצה והמינהלה והוצאות על מחקר ופיתוח כדי לקבוע את הרווח המסחרי או התיפעולי של החברה, עבור התקופה. לנתון זה מוסיפים את ההכנסה מהשקעות והרבית לתשלום מנוכה כדי לתת את נתון רווח לפני מס, ממנו מנכים את מס החברות כדי לתת את נתון הרווח או ההפסד הנקי לאותה תקופה.

4. חשבון יעוד רווח והפסד המציין את הרווח הזמין לחלוקה לבעלי-המניות בצורת דיבידנדים, או להעברה לעתודות או לחשבון הבא. הרווח הזמין לחלוקה מיוצג על-ידי היתרה מהחשבון הקודם, ועוד או פחות הרווח או ההפסד הנקי לתקופה.

5. דו"ח מקורות ושימושים המזהה את תנועת הנכסים, ההתחייבויות וההון שהתרחשה במשך התקופה ואת ההשפעה הנובעת מכך על כספים מזומנים או נקיים נזילים. היא מתארת את המקורות מהם נלקחו מזומנים נוספים ואת היישום לשמו נעשה שימוש במזומנים.

6. דו"ח ערך מוסף (ע"ע) המראה את הכנסת החברה ממכירות במשך התקופה פחות עלות החומרים והשירותים שנקנו. ערך מוסף הוא ההון שהחברה היתה מסוגלת ליצור בעזרת מאמציה ומאמצי עובדיה במשך תקופה.

יחסים בין המאזן ודו"ח רווח והפסד

המאזן ודו"ח רווח והפסד הם שני הדוחות הכספיים העיקריים.

עקרונות פיננסיים

התפיסות או העקרונות החשבונאיים הבאים משמשים כקווים מנחים בהכנת הדוחות הכספיים:

1. מדידה בכסף

דוחו"ת כספיים מביעים במונחים כספיים עובדות מסוימות הקשורות לנכסי המפעל, תביעות לנכסים אלה ואת הרווחים או ההפסדים הנובעים מהשימוש בנכסים אלה. הכסף משמש כמכנה המשותף ולפיכך מטפל רק באותן עובדות הניתנות לייצוג במונחים כספיים.

2. העסק כיחידה נפרדת

כל עסק הינו ישות נפרדת לצרכים חשבונאיים והחשבונות מנוהלים לכל ישות בנפרד. מנהלי החברה נושאים בפונקציה החשובה של נאמנות, כלומר, הם ממונים על ההון המסופק על-ידי בעלי-המניות, מחזיקי אגרות חוב, בנקים ונושים. דוחות פיננסיים נועדו להראות באיזו יעילות נאמנות זאת בוצעה.

3. התחייבויות והון עצמי שווים לנכסים

נכסי החברה ממומנים משני מקורות: בעלי החברה ונושיה. חלק הבעלים מיוצג על-ידי הון מניות מונפק ויתרות רווח. תביעות הנושים נקראות התחייבויות.

כל נכסי העסק הם נתבעים על-ידי מישהו, בין אם בעלים או נושים. בה בעת, סך התביעות נגד המפעל אינו יכול לעלות על הדברים הנתבעים. עליה בתביעות הבעלים חייבת תמיד להיות מלווה בעליה מקבילה בנכסים או הפחתה בהתחייבויות. יחסים אלה מובעים במשוואה:

תביעות הבעלים + התחייבויות = נכסים.

ניתן גם להתייחס לתביעות הבעלים כאל עודף השווה להפרש בין סכום הנכסים וסך ההתחייבויות:

תביעות הבעלים = נכסים - התחייבויות.

4. עסק חי

בחשבונאות, ההתייחסות לעסק היא כאל עסק חי, כזה שאינו עומד להימכר או להתחסל בעתיד הקרוב. משמעות הדבר שמשאבי העסק הקיימים כמו מפעל וציוד, ינוצלו לייצור סחורות ולא פשוט למכירה בשוק של מחר. לפיכך, דוחו"ת חשבונאיים רגילים אינם מנסים למדוד את ערכו הנוכחי של העסק לבעליו במחירי השוק, כלומר, הערכת נכסים הוניים בערך המימוש שלהם (המחיר הניתן להשגה לו היו הסחורות נמכרות בשוק הפתוח פחות עלות מכירתן) אינה הנוהל הרגיל.

עם זאת, מאחר וההון מושקע מתוך ציפיה לתשואה של הון זה וכן לתשואה על הון זה, המשקיעים מצפים שהונם יישמר, דבר המתרחש כאשר ההכנסות שוות לפחות לכל העלויות וההוצאות. קיימות שתי תפיסות שמירה עיקריות: שמירת הון כספית (שמירת השקעת המזומן המקורית) ושמירת הון פיזית (שמירת יכולת התיפעול הפיזית). תפיסות אלו מעוררות שאלות לגבי השימוש בעלויות הסטוריות כבסיס הרגיל לדוחו"ת כספיים המאוזכרים בקצרה להלן.

5. מדידת העלות בפועל

במאזן ובדו"ח רווח והפסד הסטנדרטיים, משאבי החברה מוצגים בעלותם ההיסטורית (העלות בפועל בזמן הרכישה) פחות, במקרה המתאים, פחת, ולאו דוקא בערך החלפתם הנוכחי. לפיכך, המאזן הקונבנציונלי אינו מראה את ערכו הנוכחי של העסק. אין הפרשה סדירה לשינויים בערך הנכסים כתוצאה מאינפלציה, אם כי מעת לעת, חברות מעריכות את נכסיהן מחדש ומשלבות את ההתאמה במאזן. פותחו שיטות לחישוב עלות שוטפת המתאימות את החשבונות להשפעת האינפלציה (ע"ע חשבונאות אינפלציה).

אם החברה אינה משלמת דבר עבור פריט שרכשה, פריט זה לא יופיע בדרך כלל כנכס ברישומי החשבונות. מצב זה תקף למשל, לידע, לכישורים ולמומחיות של עובדי החברה. נעשו נסיונות לפתח שיטה לרישום הנכסים האנושיים שיתעדו נכס חשוב זה, אולם עד כה נסיונות אלה לא הצליחו להשתרש.

6. הטיפול בפחת

עלות הנכסים הקבועים כמו מפעל ומכונות, בעלי אורך חיים מוגבל, מופחתת בשיטתיות במשך חיי הנכס בתהליך הפחת. תהליך זה מסלק בהדרגה את עלות הנכס מהמאזן על-ידי הצגתו כעלות הפעולה בדו"ח רווח והפסד. שיעור הפחת בחשבון זה מייצג אותו חלק של עלות הנכס שנוצל במשך תקופת החישוב. יש לציין שתהליך ההפחתה לכשעצמו אינו מספק קרן נפרדת להחלפת הנכס בתום חייו התיפעוליים. הוא פשוט מצמצם את הרווח הזמין לחלוקה לבעלי-המניות ומגדיל את יתרות הכספים בעסק. האופן בו יתרות כספים אלו מנוצלות - להתרחבות, רכישות, החלפות או מחקר ופיתוח - הוא ענין לתהליכים הפיננסיים והתיקצוביים של החברה ולשיטת ניהול המזומנים או תזרים המימון הנהוגה בה. קיימות שיטות שונות להפחתה ואלה נידונות בערך "פחת".

7. צבירויות

בחשבונאות, הכנסות והוצאות הן מצטברות. השפעתם של ארועים על נכסים והון מוכרת בזמן בו השירותים מסופקים או מנוצלים ולא כאשר הכסף משולם או מתקבל. כלומר, ההכנסה מוכרת עם היווצרותה וההוצאות מוכרות עם היגרמותן, לא כאשר הכסף מחליף ידיים. הכנסות ועלויות אלו מוכנסות לדו"ח רווח והפסד בתקופה לה הן משתייכות.

עקרון זה משמעותו שלפני הפקת הדוחו"ת הסופיים, יש צורך בהתאמות שיבטיחו יישום התפיסה הצבירתית של הצבת ההשפעות הפיננסיות של העיסקאות לתקופות החישוב בה נוצרו או נגרמו.

ההתאמות נעשות בצורת:

צבירויות. הוצאות הנובעות משירותים שסופקו בתקופת החישוב הנוכחית, ואשר התועלת מהם נוצלה ליצירת ההכנסות לתקופה הנוכחית, אולם אשר לא ישולמו עד לתקופת החישוב הבאה.

תשלומים מראש. הוצאות שנרשמו המתייחסות לתקופה מעבר לזאת עבורה מוצגים החשבונות הסופיים.

בנוסף, ניתן לעשות הפרשה בחשבונות השנה הנוכחית לסיבות לעלויות, למרות שעלויות אלו טרם שולמו ושום תועלת עוד לא הופקה מהן.

8. עיקביות

המבקרים דורשים עיקביות בטיפול החשבונאי בפריטים דומים בתוך כל תקופת חישוב ובין תקופת חישוב אחת לבאה.

9. שיפוט זהיר

רואי-חשבון חייבים להיות שמרניים בהכנת דוחו"ת כספיים. הכנסות ורווחים לעולם אינם נצפים אלא רק נכללים בדו"ח הכספי כאשר הם ממומשים, אולם מתבצעות הפרשות לכל ההתחייבויות הידועות.

מדיניות ובסיסים חשבונאיים

העקרונות החשבונאיים האלה מחייבים לעתים קרובות מידה רבה של שיפוט מסחרי בעת יישומם. בתום כל תקופה יש לקבל החלטות על בסיס ההערכה של ארועים עתידיים. לדוגמה, לעתים קרובות יש צורך לשקול את המידה בה ניתן לצפות באופן סביר שההוצאות שנגרמו בשנה אחת יניבו תועלות בצורת הכנסות בשנים אחרות ויועברו הלאה כולן או חלקן.

משמעות הדבר החלטה לגבי המידה בה ההוצאות יופיעו בדו"ח רווח והפסד של השנה הנוכחית להבדיל מהצגתן כמשאב במאזן בתום השנה. שיפוט מסחרי נדרש גם בנושאים כמו פחת הנכסים, הערכת המלאים ועבודה בתהליך וטיפול בהוצאות מחקר ופיתוח וחוזים לטווח רחוק. כדי לסייע בשיפוט עיקבי וקביל (מנקודת מבט חשבונאית), פותחו מדיניות ובסיסים חשבונאיים.

בסיסים חשבונאיים

בסיסים חשבונאיים הם השיטות המנוצלות להבעה או יישום תפיסות חשבונאיות יסודיות לעיסקאות כספיות. בסיסים אלה מופקים בצורת עקרונות חשבונאיים על-ידי הגופים החשבונאיים המקצועיים.

מדיניות חשבונאית

מדיניות חשבונאית היא הבסיס החשבונאי המסוים שנתפס על-ידי העסק כמתאים ביותר לנסיבות ולפיכך מאומץ בהכנת החשבונות. לדוגמה, מבין השיטות השונות לחישוב פחת, המדיניות שאומצה יכולה להיות פחת קו ישר של המפעל על פני תקופה של חמש שנים.

 

 

< startspan -->

Copyright © 2007.Meir Liraz. All rights reserved .